ואמר כי ימצא חלל באדמה. שזה רמז על יצר הרע שאחר שהסירו ממנו התאוות הוא חלל רשע. ולכן אמר דוד אחר שכבש יצר הרע ומנע ממנו התאוות. לבי חלל בקרבי. כאומרו לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. וכתבו בזוהר כי הוא כמו נבוב לוחות שתרגומו חליל לוחין. וכך היה לבו חלול ונבוב. כי בלב יש בו שלשה חדרים שנים מלאים מרוח ואחד מדם. שמשם התאוות באות וגוברות. והוא התענה בכל מיני סיגופים עד שלא נשאר באותו חדר דם. ונשאר חלול וריק מן הדם ומן התאוות. ולכן אמר בכאן אחר שאמר עד רדתה. שזה רמז על הוידוי ועל הכבוש עד שהוא כמת. כי ימצא חלל באדמה. ולפי שכבר אמרו מאשר חטא על הנפש על שצער עצמו מן היין צריך כפרה. כ"ש זה שציער עצמו מכל דבר שצריך כפרה. ולזה אמר ויצאו זקניך ולקחו עגלת בקר אשר לא עובד בה ובנחל איתן אשר לא יעבד בו. הפך כמה שעשו למעלה שעבדו בו בכל מיני עוני. וערפו שם את העגלה. כי זה רמז על האכזריות שאין ראוי לנהוג כזה במין האדם אלא במין הבהמה. באופן שזהו כמו קרבן כפרה על האכזריות הנזכר. ולכן אמר כפר לעמך ישראל. ואולי רמז כי ימצא חלל באדמה. כי לפי שלא כבשו היצר הרע כראוי. גבר על האדם עד שפתה אותן לשפוך דמים ולעבור על לא תרצח. וזהו כי ימצא חלל באדמה לא נודע מי הכהו. כי עד כאן כבר שעבדנו וכבשנו היצר הרע בכל מיני רדוי ומכות היד. כאומרו עד רדתה. ועכשיו ראינו מחדש חלל באדמה. בסבת תגבורת יצר הרע. באופן שלא נודע מי הכהו. ולכן אמר ויצאו זקניך. כי זה דבר ראוי לזקנים ולעצתם. אחר שרעה זה מבקש. ולכן ראוי לזקנים להוכיחם ולהישירם בדרך הישרה ובמדות הטובות. וזהו ומדדו את הערים. ואחר שיראו איזו עיר קרובה אל החלל. בסבת שהם נשמעים ליצר הרע. ולקחו עגלת בקר וערפו שם. באופן שתהיה כפרה עליהם. וזהו כפר לעמך ישראל. ולפי שבהריגת זה האיש נראה שנתגבר יצר הרע. לכן סמך מיד ואמר כי תצא למלחמה על אויביך. כי עתה צריך שתעשה מלחמה מחדש עם זה האויב הוא יצר הרע:
וע"ד הפשט אמר כי ימצא חלל באדמה. לפי שלמעלה אמר כי תצא למלחמה. וכן כי תקרב אל עיר להלחם. וידוע כי במלחמות נופלים האנשים ונהרגים. כאומרו או במלחמה ירד ונספה. ואולי היה איש שונא לרעהו וארב לו. וקם עליו והכהו באותו זמן. בענין שלא יחשדוהו ויאמרו כי מחמת המלחמה נהרג. וזהו לא נודע מי הכהו. ולדעת מי הכהו צוה שיצאו הזקנים ומדדו את הערים. באופן שבזה יתפרסם הדבר ויתברר על ידי עדים או אמתלאות. וצוה שזקני העיר הקרובה אל החלל יקחו עגלת בקר. כי אחר שנמצא זה ההרוג בגבוליהם. עון אשר חטא היה בהם. וכמו שאמרו ברבי יהושע בן לוי דלא אשתעי אליהו בהדיה לפי שנמצא אדם אחד הרוג בגבולו. והטעם בזה כמו שהעלו בגמרא לפי שלא הניחוהו לעשות פירות. ואלו הפירות לא תחשוב שהוא נאמר על הבנים. אלא שלא הניחוהו לעשות מצות שיש בהן פירות. כאומרם בפ"ק דקידושין הזכות יש לה קרן ויש לה פירות. שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. ועבירה יש לה קרן ואין לה פירות. שנאמר אוי לרשע רע. אלא מה אני מקיים ויאכלו מפרי דרכם. עבירה שעושה פירות יש לה פירות. ושאין עושה פירות אין לה פירות. וכבר כתבתי למעלה כי האדם עץ השדה ודומה לאילן. ומצות התורה הם פירותיו. והאדם המקיים המצוה דומה לאילן שפירותיו מרובים וטובים. כאומרו כי אם בתורת ה' חפצו. והיה כעץ שתול. ואם ח"ו האדם אינו עוסק בתורה ומצות דומה לאילן סרק שאינו עושה פירות. שפירותיו של אדם אינן אלא התורה והמצות. דגרסינן בסוטה ריש פרק עגלה תניא אמר רבי יוחנן בן שאול. מפני מה אמרה תורה הבא עגלה בנחל. אמר הקב"ה מי שלא עשתה פירות תערף במקום שאינו עושה פירות. ותכפר על מי שלא הניחוהו לעשות פירות. אילימא אפריה ורביה. אזקן ואסריס ה"נ דלא עריפנא. אלא אמצות ע"כ. הרי לך מפורש שהפירות לא נאמר על הבנים. אלא על המצות שיש להם פירות כמו שפירשתי. לפי שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים. כאומרו אלה תולדות נח נח איש צדיק. ואחר שזה האיש הרגוהו קודם זמנו ולא הניחוהו לעשות מצות ומעשים טובים. צריך כפרה בזאת העגלה ובנחל איתן. בענין שרבים יבקשו רחמים עליו. לפי שישאלו מה טעם זאת העגלה ומה טעם עריפתה בנחל איתן. וישיבו להם ויאמרו לפי שזה האיש מת קודם זמנו. ולא הניחוהו לעשות פירות ומצוה להשלים נפשו. ובזה יכמרו רחמים עליהם ויבקשו עליו רחמים. וזה כעין שאמרו אילן שמשיר פירותיו טוענו באבנים וסוקרו בסיקרא בשלמא טוענו אבנים כי היכי דליכחיש חיליה. אלא סוקרו בסיקרא למה. והעלו הטעם כדי שיראוהו ויבקשו עליו רחמים. ולכן נעשה זה הדבר ע"י הזקנים וכך הכהנים. כאומרו ונגשו הכהנים בני לוי. באופן שהזקנים והכהנים יבקשו רחמים עליו. ולכן היו אומרים כפר לעמך ישראל אשר פדית וגו' דרך תפלה:
והטעם שצריכים לבקש רחמים עליו. לפי שנהרג. וכבר כתבתי למעלה בזו הפרשה איך דין ההרוגים הוא קשה מאד. לפי שהולכים נעים ונדים ואין עולים למעלה. כאומרו קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה. עד שינקמו נקמתו. ולכן אמר בכאן לא נודע מי הכהו. שאם נודע מי הכהו מיד חייבים לנקום נקמתו. בענין שתעלה נפשו למעלה. ולא יהיו דמיו צועקים ושואלים דין על מי שאינו נוקם נקמתו. וכמו שפירשתי באומרו ובערת דם הנקי. ולא אמר דם החייב אלא דם הנקי. הוא דם ההרוג שלא יצעק מן האדמה. וזהו ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל. שהוא דם ההרוג שהולך וצועק בקרב העם שיעשו לו דין. ואנו מבקשים רחמים שיעלה נפשו למעלה. ולא יהיה דמו ונפשו בקרב עמו ישראל. באופן שזאת העגלה הערופה היא כמו קרבן כפרה על ישראל ועל ההרוג. בענין שתעלה נפשו למעלה. וזהו כפר לעמך ישראל. וראיתי כתוב כי אפילו ההספד שעושין על המתים. וכן מה שאומרים עליהם צדוק הדין. הוא מועיל למת. וזהו כפר לעמך ישראל אשר פדית. אלו המתים שנפדים בממון החיים. וכמו שהקשת מעלה החץ. כן ההספד וצדוק הדין מעלה המת מגיהנם. ואולי סמכו זה על מה שארז"ל מאי ואנכי אפדם. בממונם אפדם. ואמר בכאן אשר פדית. ואם זה יועיל למתים. כ"ש וכל שכן זאת הכפרה שנעשית על ידי הזקנים והכהנים:
ובמדרש הנעלם אמרו כי טעם עגלה ערופה הוא. לפי שידוע כי מלאך המות ניתן לו רשות ליטול נפשות החיים בדין. ולא ניתן רשות לשום אדם ליטול נשמה. ואחר שזה ההרוג נהרג על ידי אדם ולא על ידו. הוא עולה ומקטרג ויורד ומשטין. אחר שהשיגו גבולו ולקחו אומנותו. ולכן מדת הדין מתוחה בעולם. ובפרט בעיר הקרובה אל החלל שנהרג זה בגבולם. ולכן התורה רצתה לתקן דבר זה וצותה שימדדו הערים והעיר הקרובה אל החלל. הזקנים שלה יקחו עגלת בקר ויערפו בנחל איתן. בענין שיהיה זה תחת זה. זה כופר זה. זה מחולל על זה. ואותו מלאך שעולה ומשטין. יתקרר בזאת העגלה הערופה ולא יקטרג עוד. וזה כענין המלקות שצוה שיהיה מעור שור וחמור. שהם רמז שתי מדות שמקטרגות. כי בזה המלקות מתקררות ואינן מקטרגות. ולפי שזה האיש בעונו היה ראוי ששדרתו תתהפך לנחש. לזה מכין אותו על שדרתו בזה העור של שור וחמור זה תחת זה. וכן בכאן על זה הדרך. ולכן צוה בכאן וכל זקני העיר ההיא ירחצו את ידיהם. כמו שאומר אני רוחץ ידי מזה העון. ולפי שבסבת זה המלאך. רוח עועים ורוח הטומאה נתפשטה בארץ לעוות אדם בריבו. צוה שירחצו ידיהם מזאת הטומאה. אחר שהם קרובים אל החלל ומדת הדין מתוחה עליהם. וצריך שיאמרו להיות נקיים. ידינו לא שפכו את הדם הזה ולא סבבנו מיתתו. ולפי שזה אינו מספיק. היו צריכים הכהנים לעמוד בכאן לגמור הכפרה. והיו אומרים כפר לעמך ישראל. וכן נראה שהוצרכו בכאן הכהנים לקבל בושה וכלימה. על מה שלא נתכוונו בעבודתם ובתפלתם. כי ידוע שהכהנים נוטלים בשכרם מישראל מתנות כהונה. והכהנים היו עובדים עבודתם בבהמ"ק לכפר על ישראל ולהצילם מכל מכשול ועון. ואחר שנהרג זה בגבולם. לא כיונו בתפלתם ובעבודתם. ואחר שזה כן. ראוי שיבואו לכאן ויקבלו בושה וכלימה על מה שעשו. וזהו ונגשו הכהנים. אחר שבם בחר ה'. ואחר שבם בחר ה' הם סבות הטובות והרעות. וזהו ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. ולכן היו אומרים הזקנים ידינו לא שפכו את הדם הזה. אבל הכהנים שעומדים בכאן הם סבבו כל ריב וכל נגע. אחר שלא כיוונו בעבודתם. והם שפכו הדם הזה. וכבר פירשתי זה בארוכה בפסוק וישב בה עד מות הכהן הגדול עיי"ש. שנראה שהוא סבב הדבר הזה. וכן בכאן אמר ונגשו הכהנים בני לוי. כי הם גרמו המכשול הזה. אחר שבם בחר ה' לעבוד עבודתם והם לא כיוונו בה. לכן על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. כי מות וחיים ביד לשון. ובזה יתישב מה שאמר ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע כי באופן אחר הוא מיותר:
ואמר ואתה תבער הדם הנקי. כפי דעת רבותינו ז"ל שאם נמצא ההורג אח"כ. אין לחוס עליו וראוי להורגו. ולפי שזה היה ראוי שיאמר ואתה תבער דם החייב. איך אמר דם הנקי. אבל לפי הפירוש שפירשתי למעלה שחוזר לדם ההרוג. יתישב יפה. ואולי יאמר ואתה תבער הדם הנקי. לרמוז שיש כח לב"ד לעשות דבר שלא מן התורה. ולא לעבור על ד"ת אלא לעשות סייג לתורה למיגדר מילתא לפי צורך השעה. והענין הזה הוא כך. שידוע שמן התורה אין להרוג לשום אדם אלא בעדים והתראה. כאומרו על פי שני עדים יומת המת לא יומת על פי עד אחד. אבל אם ראו ב"ד להרגו על פי עד אחד. או על פי אמתלאות מוכיחות. לפי שהעם פרוצים ברציחה וכן בניאוף או בשאר דברים. יכולים ב"ד לעשותו. וזה שאמר רבי אליעזר בסנהדרין שמעתי שב"ד מכין ועונשים שלא מן התורה וכו'. ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת והביאוהו לב"ד וסקלוהו. לא מפני שראוי היה לכך. אלא מפני שהשעה צריכה לכך. וא"ת מנין להם לב"ד לעשות זה ולעקור התורה. לזה י"ל שיש להם סמך מן התורה ממה שאמר בכאן ואתה תבער הדם הנקי. כי דם החייב היל"ל. אבל אמר דם הנקי. להורות שיש להם כח לבער דם הנקי שמן התורה הוא נקי. אלא שראו הם להורגו כפי הזמן וכפי המקום לפי צורך השעה. באופן שלא עשו דבר אלא על פי התורה. והתורה נתנה להם רשות כאומרו ואתה תבער הדם הנקי מקרבך. ובזה תעשה הישר בעיני ה'. כי זהו משפטים ישרים ותורות אמת:
כי תצא. לפי שאמר למעלה ואתה תבער הדם הנקי וכו'. סמך מיד כי תצא למלחמה וגו'. לרמוז אל מה שאמר עשיתי משפט וצדק וגו'. וכן בכאן אם תבער דם הנקי ותנקום נקם ההרוגים. אתה מובטח שיתן ה' את אויביך נגפים לפניך. ואמר וראית בשביה אשת יפת תואר וגו'. להורות על מה שאמרו ליבא ועינא תרי סרסורי עבירה נינהו. כי מצד הראייה חשקה לבו בה. וזהו וראית בשביה שתחמוד יופיה בלבבך. כמו שאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם. ואמר והבאתה אל תוך ביתך. להורות שכלי המעשה גומרים. ועם כל זה צריך שתעשה דברים רבים קודם שתבעלנה. האחד והבאתה אל תוך ביתך. לפי שבנות הגוים הם מופקרות והם פרוצות בעריות ואין להם בושת פנים ומצחיהם נחושה והולכות בשוקים וברחובות. ואצל כל פנה יארובו לצוד נפשות נקיים ולדבר עם האנשים. לזה אמר והבאתה אל תוך ביתך. שלא תהיה יצאנית אלא סוגרת ומסוגרת. כמו שאמר כל כבודה בת מלך פנימה. ולא תהיה דברנית. והשני וגלחה את ראשה. לפי שבנות הגוים מתקשטות בפנים צהובות ובשער מגולה וסורקות שערן במסרק ומחלקים אותו לשנים ומשימים אותו על הצדעים. וכן קולעות שערן מעשה קליעה לעלות ולראות לפני האנשים. כנגד זה אמר בכאן וגלחה את ראשה. באופן שלא ישאר לה שער וקליעה ותדע דרכי הצניעות. כי אפילו גילוי הראש גנאי לבנות ישראל כאומרו בסוטה ופרע את ראשה. והשלישי ועשתה את צפרניה. לפי שבנות הגוים מתקנים צפרניהם של יד ורגל וצובעים אותן במין צבע כמנהג הישמעאלים. בענין שיהיו בידיהם שינוי ויסתכלו בהם ויקחו ידיהם וימשמשו בהם עד שנדלק בהם אש של גהינם ושל יצר הרע כאומרם אץ ברגלים חוטא. לזה אמר ועשתה את צפרניה. שתגדלם בלי תיקון ובלי צבע. והרביעי והסירה את שמלת שביה מעליה. לפי שבנות הערביים מתקנות עצמן בבגדי משי וארגמן שש ורקמה לפתות ולהסית האנשים בהם. וכאומרו ובדם ענבים סותה. לזה אמר והסירה את שמלת שביה הנאים ותלבש בגדים אחרים מבלויי סחבות. ובזה לא תקבל בושת אחר שאינה צריכה לצאת חוצה והיא יושבת מסוגרת בבית. וזהו וישבה בביתך אחר שאמר למעלה והבאתה אל תוך ביתך. והוא הדין ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים. לפי שבנות הערביים רגילות בשחוק וקלות ראש שהוא סימן לערוה. לזה אמר שצריכה לבכות ולהצטער על אביה ועל אמה. להוציאה מן הקצה אל הקצה ולהדריכה בדרכי הצניעות בכל אלו הדברים. ואחר כל אלו הדברים תבא אליה ובעלתה שהיא דבר ששית. לקיים מה שנאמר שש הנה שנא ה' ושבע תועבות לבו. והיתה לך לאשה. ולפי ששש הנה שנא ה'. אמר מיד והיה אם לא חפצת בה. וכן סמך מיד כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה. כאומרו הלא משנאיך ה' אשנא:
ואולי רמז כל זה להורות לנו סדרי הגיורת המוזכר ברות המואביה. ולזה אמר והבאתה אל תוך ביתך. לומר לה קלות וחמורות כמוזכר בדבריהם. וגלחה את ראשה כמו שעושים לנדה בשעת טבילתה. וכן בכאן כשמטבילין אותה היו מגלחין ראשה בענין שלא יהיה בשערה דבר חוצץ. וכן ועשתה את צפרניה. בענין שלא יהיה בהן דבר חוצץ כמו בצק שתחת הצפורן. כמו שעושה האשה שטובלת מטומאתה והסירה את שמלת שביה. לפי שבגדיה טמאים כטומאת הנדה. וצריכה להחליף בגדיה. כמו הנדה שלובשת חלוקה ומחלפת בגדיה ומכבסת אותם קודם טבילה. וישבה בביתך כאומרו תשב על דמי טהרה. ובכתה את אביה ואת אמה. שתכפור בע"ז שנקראת אב ואם. כאומרו אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתני. כי צריכה לכפור בע"ז קודם שתכנס לברית התורה ולטבילה. וזהו שאמרה נעמי לכלותיה לכנה שובנה אשה לבית אמה. ר"ל לבית אלהיה כי אולי לא היו להן אבותם. וזהו שאמרה נעמי אח"כ לרות הנה שבה יבימתך אל עמה ואל אלהיה ולא אמרה לבית אמה. ואז קבלה רות כל התורה כמאמרם ז"ל באשר תליני אלין וגו' באשר תמותי אמות וגו'. ולכן אמר בכאן ובכתה את אביה ואת אמה. ואמר ירח ימים ולא חדש ימים. לרמוז שסופו לגרשה כאומרו ושלחתה לנפשה וכתיב ושלחה מביתו. ולכן אנו כותבים בגט לירח פלוני ולא לחודש פלוני. כמו שכתוב בכאן ירח ימים. ואסמכוה אקרא דכתיב גרש ירחים:
ואמר כי תהיין לאיש שתי נשים. לפי שידוע שכשיש לאדם אשה ונושא אחרת עליה. הוא שונא הראשונה ואוהב האחרונה. וכן בכאן אם היה לו אשה ולקח יפת תואר. יאהב את האחרונה וירצה לבכר את בן האהובה שהוא בן יפת תואר. לזה אמר לא יוכל לבכר את בן האהובה. ולפי שידוע כי בן היוצא מיפת תואר. את כל הישרה יעקש וילך אחרי גלולי אמו. לזה סמך מיד כי יהיה לאיש בן סורר ומורה ותפשו בו ורגמוהו וכל ישראל ישמעו וייראו. וידעו הפרי שיוצא מאשת יפת תואר. וסמך מיד וכי יהיה באיש חטא משפט מות. כמו שארז"ל שאם לא המיתוהו יצא לתרבות רעה ויתחייב משפט מות. ואמר כי קללת אלהים תלוי. לרמוז שאין ראוי לעכבו על העץ לפי שהוא זלזולו של מלך. לפי שיאמרו בן מי זה העלם וישיבו בן פלוני שנשא יפת תואר. ואולי יאמרו למה התירה תורה יפת תואר שהיא נכרית. וידוע כי משרש נחש הקדמוני יצא צפע. ופריו שרף מעופף תלוי על העץ. וזהו כי קללת אלהים תלוי. והטעם הכולל בכל האנשים הוא. ולא תטמא את אדמתך אחר שהיא ארץ קדושה:
ולפי מה שפירשנו במלחמה שלמעלה שהוא רמז על מלחמת יצר הרע. זאת המלחמה תהיה גם כן על מלחמת יצר הרע. וכן רמזו רז"ל כאמרם ולקחת לך לאשה לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע. וא"כ הטעם שחזר לומר בכאן כי תצא למלחמה. הוא לפי שכתב למעלה כי ימצא חלל באדמה. שנראה שגבר יצר הרע ומבית הסורים יצא למלוך עד שנמצא חלל באדמה. עד שלזה אנו צריכין לעשות מלחמה חדשה עם יצה"ר. בענין שלא יוסיף לעשות כדבר הרע הזה. וזהו כי תצא למלחמה על אויביך הוא יצה"ר הצר הצורר וכחותיו. ואם תלחם עמו תהיה מובטח שיתנהו ה' בידך. ושבית שביו. לרמוז שתקח ממני השבי שהוא כבוש מיצר הטוב וכחותיו. ואמר וראית בשביה. לרמז שאע"פ שיתנהו ה' אלהיך בידך שלא תהרגנו. לפי שהוא צריך לקיום המין ואין לך להפרד מהנאות העוה"ז מכל וכל. ואם ראית בשביה אשת יפת תואר אתה יכול ליהנות ממנה ולהביאה אל תוך ביתך. בתנאי שלא תלך אחר היתרונות. וזה נרמז בגלוח השער והצפרנים שהם מותרות. וכן בתנאי שיהיה כבוש. תחת ידך ויבכה ויצטער מעוני ומעבודה קשה. ולא ילך אחר שחוק וקלות ראש. וזהו רמז ובכתה את אביה ואת אמה. ואמר והיה אם לא חפצת בה. לרמוז שאחר שהוא מתרחק מיצר הרע ואינו חפץ בו. שלא ישתעבד בו בקושי אלא שמאל דוחה וימין מקרבת. וזהו ושלחתה לנפשה. וסמך לכאן כי תהיין לאיש ב' נשים האחת אהובה והאחת שנואה. כנגד יצר טוב ויצר הרע כי יצר טוב הוא דוגמת השנואה. לפי שהכל הולכים אחר הילד השני. הוא יצר הרע שהוא בדוגמת האהובה. וצוה והיה הבן הבכור לשנואה. לרמוז שאע"פ שהיא שנואה שיתן לה הכבוד והבכורה. ולא יתן הכבוד לבן האהובה. אחר שהיא ראויה להיות שנואה באמת. אבל את הבכור בן השנואה שהיא אהובה באמת. יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו כי הוא ראשית אונו. כלומר ראשית בחכמה ובשכל ובכח התורה. ולכן לו משפט הבכורה והכבוד. ואם ירצה לבכר את בן האהובה. לסוף יהיה סורר ומורה. סר מן התורה ומן הדרך. ומורה פנים בתורה שלא כהלכה. ולזה סמך מיד כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. ותפשו בו אביו ואמו וכו' ורגמוהו. לרמוז שצריך שיתפשו ביצר הרע ויאסרוהו בנחשתים וירגמוהו ויהרגוהו מכל וכל. כמו שאמר דוד לבי חלל בקרבי. בענין שכל ישראל ישמעו וייראו:
וסמך וכי יהיה באיש חטא משפט מות. לרמוז שאין לרחם עליו ואם ירחמו עליו ויתנו לו מקום לילך אחר התאוות. סוף שיצא לתרבות רעה ויוציא אחרים לתרבות רעה עד שיהיו כופרים באל אחד. וזהו כי קללת אלהים תלוי. שהוא כמו מברך את השם. ולפי שזה עון פלילי. אמר בו חטא משפט מות. ר"ל חטא גדול שלכל הדתות יש בו משפט מות. לפי שהשכל יחייבהו. ולכן ראוי שיתלו אותו על עץ לפרסם חטאת ושחטא נגד השם. וזהו כי קללת אלהים תלוי. ועכ"ז לא תלין נבלתו על העץ ולא תטמא את אדמתך:
